עבירת הסתה: מתי פרסום הופך לעבירה פלילית?

פוסט בפייסבוק, סרטון בטיקטוק או הודעה בקבוצת וואטסאפ עלולים להוביל לחקירה פלילית בחשד לעבירת הסתה. לעיתים החשד מתעורר בעקבות משפט אחד שנכתב בזמן סערת רגשות, ולעיתים בעקבות שיתוף של פרסום שיצר אדם אחר. אבל גם התבטאות חריפה, מקוממת או פוגענית אינה בהכרח עבירה פלילית.

כדי לקבוע אם פרסום מהווה הסתה, צריך לדעת תחילה באיזו עבירה מדובר. החוק מבחין בין הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והסתה לטרור, ולכל אחת מהן תנאים שונים. במאמר זה נסביר מה על התביעה להוכיח, מה העונש הקבוע בחוק וכיצד נבחן חשד להסתה כאשר הראיה המרכזית היא פרסום ברשת.

מהי עבירת הסתה לפי החוק?

המונח "עבירת הסתה" משמש לתיאור מספר עבירות פליליות, אך אין בחוק עבירה אחת וכוללת בשם זה. הסתה לגזענות מוסדרת בסעיף 144ב לחוק העונשין, הסתה לאלימות בסעיף 144ד2 לחוק העונשין, והסתה לטרור בסעיף 24 לחוק המאבק בטרור.

ההבדלים אינם טכניים. בעבירת הסתה לגזענות נדרשת הוכחת מטרה להסית לגזענות. בהסתה לאלימות נדרשת אפשרות ממשית שהפרסום יביא למעשה אלימות. בהסתה לטרור החוק מבחין בין קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור לבין פרסום דברי שבח או תמיכה במעשה כזה. לכן אין לבחון את כל הפרסומים באותו מבחן משפטי.

הסתה לאלימות: מה קובע סעיף 144ד2 לחוק העונשין?

סעיף 144ד2 לחוק העונשין עוסק במי שמפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה, עידוד, תמיכה או הזדהות עם מעשה אלימות, כאשר לפי תוכן הפרסום והנסיבות שבהן פורסם קיימת אפשרות ממשית שהוא יביא לביצוע מעשה אלימות. העונש המרבי על העבירה הוא חמש שנות מאסר.

החוק מגדיר מעשה אלימות כעבירה הפוגעת בגופו של אדם או מעמידה אותו בסכנת מוות או חבלה חמורה. מכאן שלא כל התבטאות בוטה או תוקפנית נכנסת לגדר הסעיף, גם אם היא מעוררת התנגדות מוצדקת.

מה פירוש "אפשרות ממשית" למעשה אלימות?

זהו תנאי מהותי בעבירה. גם כאשר הפרסום כולל קריאה לאלימות, אין די בעצם הקריאה. על התביעה להראות כי לנוכח תוכן הדברים והנסיבות שבהן פורסמו הייתה אפשרות ממשית שהפרסום יביא למעשה אלימות.

לצורך כך נבחנים בין היתר זהות המפרסם, השפעתו על קהל היעד, התפוצה של הפרסום, העיתוי והמציאות שבה נאמרו הדברים. קריאה לפגוע באדם מסוים במהלך אירוע אלים עשויה להיבחן באופן שונה מהתבטאות דומה בדיון עיוני. לא די במספר גבוה של צפיות או בתגובות כועסות כדי להוכיח אוטומטית את התנאי שבחוק.

הסתה לגזענות: מדוע חשוב להוכיח את מטרת הפרסום?

סעיף 144ב לחוק העונשין קובע עונש מרבי של חמש שנות מאסר למי שמפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות. סעיף 144א מגדיר גזענות, בין היתר, כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות כלפי ציבור או חלק ממנו בשל צבע, גזע או מוצא לאומי-אתני.

בשונה מהסתה לאלימות, כאן החוק דורש מטרה להסית לגזענות. מטרה זו נלמדת מן הדברים שנאמרו ומהנסיבות שסבבו את הפרסום, ולא רק מההסבר שהמפרסם נותן להם בדיעבד. עם זאת, פרסום מכוער או פוגעני כשלעצמו אינו מחליף את החובה להוכיח את יסודות העבירה.

החוק קובע גם שאין הכרח להראות שהפרסום גרם בפועל לגזענות, ושעצם הטענה שהדברים שפורסמו היו נכונים אינה פוטרת מאחריות פלילית. לצד זאת, סעיף 144ג קובע חריגים לפרסומים מסוימים, ובהם דיווח נכון והוגן וציטוטים מכתבי דת, בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק.

הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור: מה ההבדל?

סעיף 24 לחוק המאבק בטרור מבחין בין פרסום המסית לביצוע מעשה טרור לבין מעשה של הזדהות עם ארגון טרור. ההבחנה חשובה משום שלא מדובר באותה עבירה, ולא נדרשים בהכרח אותם תנאים להוכחתה.

לפי סעיף 24(ב)(1), פרסום קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור הוא עבירה שעונשה המרבי חמש שנות מאסר. בשונה מהסתה לאלימות לפי חוק העונשין, בחלופה זו אין דרישה נפרדת להוכחת אפשרות ממשית לביצוע מעשה הטרור.

סעיף 24(ב)(2) עוסק בפרסום דברי שבח, אהדה, עידוד, תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור. בחלופה זו נדרשת אפשרות ממשית, לפי תוכן הפרסום ונסיבותיו, שהפרסום יביא לביצוע מעשה טרור. גם כאן העונש המרבי הוא חמש שנות מאסר.

האם פרסום תמיכה בארגון טרור הוא עבירה גם בלי קריאה לפיגוע?

בנסיבות מסוימות כן. סעיף 24(א) אוסר על מעשה הזדהות עם ארגון טרור, לרבות פרסום דברי שבח או תמיכה, הנפת דגל או הצגת סמל, אם המעשה נעשה בפומבי במטרה להזדהות עם הארגון או בנסיבות שבהן קיימת האפשרות הממשית המפורטת בחוק. העונש המרבי על עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר.

אין לערבב בין הזדהות עם ארגון טרור לבין פרסום התומך במעשה טרור מסוים. כאשר נבחן כתב אישום, יש לבדוק לאיזו חלופה בחוק הוא מתייחס ומה בדיוק מיוחס לנאשם.

האם פוסט בפייסבוק או הודעה בוואטסאפ יכולים להיחשב הסתה?

כן. עבירות הסתה עשויות להתבצע גם באמצעות תוכן המופץ ברשתות חברתיות, בקבוצות הודעות ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות. פוסט, סרטון או שיתוף עשויים להיות ראיה לפרסום, אך עדיין יש להוכיח את יתר תנאי העבירה הרלוונטית.

לדוגמה, אדם שמשתף סרטון של מעשה אלימות כדי לגנות אותו אינו מצוי בהכרח במצבו של אדם המפיץ את אותו סרטון בצירוף קריאה לחקות את המעשה. ההקשר, המלל הנלווה ואופן ההפצה עשויים לשנות את המשמעות המשפטית של הפרסום.

גם העובדה שהודעה נשלחה לקבוצה סגורה אינה שוללת באופן אוטומטי את האפשרות שמדובר בפרסום. עם זאת, יש לבדוק למי הופצו הדברים, מה הייתה צורת ההפצה ואם התקיימה הגדרת הפרסום החלה על העבירה.

האם לייק, שיתוף או מחיקת פוסט משנים את המצב המשפטי?

שיתוף של תוכן שכתב אדם אחר עשוי להיחשב פרסום, בכפוף לנסיבות וליסודות העבירה. לעומת זאת, אין לקבוע שכל סימון "אהבתי" מהווה הסתה. יש לבחון מה הייתה משמעות הפעולה במקרה המסוים ואם היא מקיימת את הדרישות הקבועות בחוק.

מחיקת פוסט לאחר פרסומו אינה מבטיחה שהראיות נעלמו. ייתכן שהתוכן כבר תועד או הועבר לאחרים. מנגד, צילום מסך חלקי אינו בהכרח משקף את ההקשר המלא. לכן יש חשיבות לבדיקת הפרסום המקורי, ההתכתבות שסבבה אותו והנתונים הדיגיטליים הרלוונטיים.

מתי התבטאות חריפה אינה מהווה עבירת הסתה?

החוק אינו הופך כל דעה מקוממת לעבירה. מותר למתוח ביקורת חריפה על נבחרי ציבור, רשויות המדינה, קבוצות חברתיות ואנשים פרטיים. השאלה הפלילית היא אם הדברים מקיימים את התנאים של עבירת ההסתה המסוימת, ולא אם הם מעוררים כעס או התנגדות.

כך, יש הבדל בין ביקורת קשה על אדם לבין פרסום הקורא לפגיעה גופנית בו; ויש הבדל בין דיווח חדשותי על אירוע טרור לבין קריאה לביצוע אירוע דומה. גם אמירה שנכתבה בציניות או בהומור מחייבת בדיקה של ההקשר, ולא ניתן להכריע לגביה רק על סמך הכותרת או צילום מסך בודד.

מה ההבדל בין הסתה, איומים ושידול?

בעבירת הסתה הדגש הוא בפרסום האסור ובתנאים שנקבעו לגביו. עבירת איומים, לעומת זאת, עוסקת באיום על אדם בפגיעה שלא כדין, מתוך כוונה להפחיד או להקניט, בהתאם לסעיף 192 לחוק העונשין.

גם שידול לביצוע עבירה אינו זהה להסתה. שידול לפי סעיף 30 לחוק העונשין עוסק בהבאת אחר לידי עשיית עבירה באמצעים המפורטים בחוק. משום כך חשוב לזהות אם החשד נוגע לפרסום המופנה לציבור, לפנייה לאדם מסוים או לאיום כלפי אדם. ההבחנה עשויה להשפיע על סעיף האישום ועל קו ההגנה.

כיצד מתנהלת חקירה במשטרה בחשד להסתה?

בחלק ניכר מתיקי ההסתה הראיות המרכזיות הן דיגיטליות: צילומי מסך, פוסטים, תגובות, התכתבויות, סרטונים ונתונים הקשורים לחשבון שממנו פורסם התוכן. החקירה עשויה לעסוק לא רק בשאלה מה נכתב, אלא גם בשאלה מי כתב, מי נחשף לתוכן ומה הייתה מטרת הפרסום.

חשוד עשוי להישאל אם החשבון שלו, אם אדם נוסף השתמש במכשיר, כיצד הוא מסביר את המילים שבהן בחר ומה התרחש לפני הפרסום ואחריו. לעיתים התשובות הראשונות נמסרות בלי שהחשוד ראה את החומר המלא שמייחסים לו.

לכן מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ לפני חקירה במשטרה. במסגרת הייעוץ ניתן לבחון את החשד ככל שהוא ידוע, להבין את הזכויות בחקירה ולהיערך למסירת גרסה מדויקת. אין לראות בסיסמה כללית כגון "זה היה בצחוק" תחליף לבחינה משפטית של הפרסום.

כיצד ניתן להתגונן מפני אישום בעבירת הסתה?

הבדיקה הראשונה היא האם הפרסום אכן מיוחס לחשוד. לאחר מכן נבחנים הדברים במלואם, ולא רק משפט שנשלף מהקשרו: מה נאמר לפניו ואחריו, מי היה קהל היעד, האם צורף אליו כיתוב נוסף ומה ניתן ללמוד על מטרת המפרסם.

כאשר מיוחסת הסתה לאלימות, יש לבחון את הראיות לקיומה של אפשרות ממשית לביצוע מעשה אלימות. בהסתה לגזענות יש להתמקד בין היתר בשאלת המטרה להסית. בהסתה לטרור נדרש לברר אם התביעה טוענת לקריאה ישירה, לתמיכה במעשה טרור או להזדהות עם ארגון טרור, משום שלכל חלופה יסודות שונים.

כמו בכל הליך פלילי, התביעה נדרשת להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר. במסגרת ניהול הוכחות במשפט הפלילי ניתן לבחון את מלוא הראיות, לחקור עדים ולהצביע על סתירות או על קשיים בהוכחת תנאי העבירה. לעיתים גם מחדלי חקירה הנוגעים לאיסוף התוכן הדיגיטלי עשויים להיות רלוונטיים.

האם נדרש אישור להגשת כתב אישום בעבירת הסתה?

כן. לפי סעיף 144ה לחוק העונשין, לא ניתן להגיש כתב אישום בעבירות המנויות בסימן ההסתה לגזענות או לאלימות ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה בכתב. סעיף 24(ה) לחוק המאבק בטרור מחייב אישור של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום לפי אותו סעיף.

יש להבחין בין אישור לפתיחת חקירה, שלגביו קיימות הנחיות מיוחדות בעבירות הסתה מסוימות, לבין האישור הנדרש להגשת כתב אישום. כמו כן, בנסיבות המתאימות עשויה לעמוד לחשוד זכות לשימוע פלילי לפני הגשת כתב אישום. אלה שלבים שונים, ואין לערבב ביניהם.

מה העונש על עבירת הסתה?

הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין והסתה לגזענות לפי סעיף 144ב לחוק העונשין הן עבירות שעונשן המרבי חמש שנות מאסר.

גם הסתה לטרור לפי סעיף 24(ב) לחוק המאבק בטרור נושאת עונש מרבי של חמש שנות מאסר. גילוי הזדהות עם ארגון טרור לפי סעיף 24(א) נושא עונש מרבי של שלוש שנות מאסר.

חשוב להבדיל בין העונש המרבי שקבע המחוקק לבין העונש שיוטל במקרה מסוים. בגזירת הדין בית המשפט בוחן את חומרת המעשה, נסיבות הפרסום, מידת הסיכון, עברו הפלילי של הנאשם ויתר השיקולים הרלוונטיים.

שאלות נפוצות על עבירת הסתה

האם אפשר להרשיע בעבירת הסתה גם אם איש לא פעל בעקבות הפרסום?

כן. אין חובה שמעשה האלימות או הטרור אכן יבוצע. עם זאת, על התביעה להוכיח את יסודות העבירה המסוימת, ובמקרים המתאימים גם אפשרות ממשית שהפרסום יביא לביצוע המעשה.

האם כל קריאה לאלימות היא עבירה פלילית?

לא בהכרח. בסעיף 144ד2 לחוק העונשין נדרשת גם אפשרות ממשית שהפרסום יביא למעשה אלימות, לפי תוכנו ונסיבותיו.

האם ניתן להיחקר על הודעה בקבוצת וואטסאפ סגורה?

כן. גם הודעה בקבוצה סגורה יכולה לעורר חשד, אך יש לבחון אם ההודעה מהווה פרסום כהגדרתו בדין ואם יתר יסודות העבירה מתקיימים.

האם שיתוף סרטון של פיגוע נחשב הסתה לטרור?

לא מעצם השיתוף. יש לבחון את מטרת השיתוף, התוכן שנלווה אליו ויתר תנאי סעיף 24 לחוק המאבק בטרור.

האם מחיקת פוסט מונעת הגשת כתב אישום?

לא. פרסום שנמחק עשוי להישאר מתועד במקורות אחרים. יש חשיבות לבדיקת מקור הראיות ולאופן שבו נאספו.

האם צריך אישור מיוחד כדי להגיש כתב אישום בעבירת הסתה?

כן. בעבירות לפי סימן א'1 לחוק העונשין ובסעיף 24 לחוק המאבק בטרור נדרש אישור או הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה בהתאם להוראות החוק.

זומנת לחקירה או הוגש נגדך כתב אישום בגין הסתה?

תיקי הסתה מחייבים בחינה מדוקדקת של הפרסום, נסיבותיו וסעיף החוק המיוחס לחשוד. לעיתים ההבדל בין התבטאות מותרת לבין אישום פלילי מצוי בפרטים שאינם מופיעים בצילום המסך שהוצג למשטרה.

עו"ד ברוך גדע, יוצא פרקליטות מחוז חיפה, מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים בכל רחבי הארץ. לקבלת ייעוץ משפטי ניתן להתקשר ל055-660-1981, או להשאיר פרטים ונחזור אליך תוך זמן קצר.