הגנה מן הצדק במשפט הפלילי: מתי ניתן לבטל כתב אישום?

שני אנשים מעורבים באותו אירוע. שניהם נחקרו, ולפי חומר החקירה מיוחסת להם התנהגות דומה. למרות זאת, רק אחד מהם עומד לדין. האם עצם ההבדל מצדיק ביטול כתב אישום? לא בהכרח. אבל אם ההחלטה להעמיד לדין התקבלה באופן מפלה, שרירותי או בלתי הוגן, עשויה לקום לנאשם טענה של הגנה מן הצדק.

הגנה מן הצדק מאפשרת לבית המשפט לבחון לא רק אם קיימות ראיות לביצוע העבירה, אלא גם אם המדינה פעלה באופן המצדיק את ניהול ההליך הפלילי. במקרים המתאימים עשויה הטענה להביא לביטול כתב האישום, לתיקונו או לסעד אחר. אולם מדובר בטענה משפטית הדורשת תשתית ממשית, ולא בכל פגם בחקירה או בהחלטת התביעה יש כדי להצדיק את קבלתה.

מהי הגנה מן הצדק במשפט הפלילי?

הגנה מן הצדק היא טענה שבאמצעותה יכול נאשם לבקש מבית המשפט להתערב בהליך הפלילי בשל פגם מהותי בהגשת כתב האישום או באופן ניהול המשפט. השאלה איננה רק מה עשה הנאשם, אלא גם כיצד פעלו רשויות החקירה והתביעה, והאם בנסיבות שנוצרו ראוי להמשיך בהליך.

העיקרון אינו מעניק חסינות מפני העמדה לדין ואינו קובע שהנאשם חף מפשע. הוא נועד למנוע מצב שבו המדינה מנהלת הליך פלילי בדרך הסותרת באופן מהותי את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי

הטענה מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הסעיף מאפשר לנאשם לטעון כי:

"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."

מדובר באחת מן הטענות המקדמיות בהליך הפלילי, אך יש לה מאפיינים ייחודיים: היא מאפשרת לבחון פגמים בהתנהלות הרשויות גם כאשר כתב האישום עצמו מייחס לנאשם עבירה פלילית מוכרת וגם כאשר קיימות נגדו ראיות.

סעיף 150 לחוק מסדיר את הדיון בטענות מקדמיות ואת סמכות בית המשפט לתקן כתב אישום או לבטל אישום שהטענה בעניינו התקבלה. אין פירוש הדבר שכל טענה מוצדקת מחייבת דווקא ביטול מלא של ההליך.

באילו מקרים אפשר לטעון להגנה מן הצדק?

העילה אינה מוגבלת לסוג אחד של פגם. אלה כמה מן המצבים שעשויים להצדיק בחינה של הטענה, בהתאם לנסיבות התיק ולמידת הפגיעה בהגינות ההליך.

אכיפה בררנית: כאשר נאשם הועמד לדין בעוד שאחרים שעניינם דומה לא הועמדו לדין, בלי שניתן להצביע על הבחנה עניינית המצדיקה את הפער.

שיהוי חריג: כאשר רשויות האכיפה התעכבו באופן משמעותי, והעיכוב גרם למשל לאובדן ראיות, לקושי באיתור עדים או לפגיעה של ממש ביכולת הנאשם להתגונן. חלוף הזמן לבדו אינו מספיק בכל מקרה.

הפרת התחייבות של הרשות: כאשר ניתנה התחייבות שלטונית רלוונטית שהנאשם הסתמך עליה, והרשות שינתה את עמדתה באופן העלול לפגוע בהגינות ההליך.

פגיעה חמורה בהליך החקירה: למשל, התנהלות פסולה שפגעה באפשרות להתגונן, אובדן חומר משמעותי או הפעלה בלתי תקינה של סמכויות חקירה. לא כל מחדל חקירה עולה כדי הגנה מן הצדק.

המשותף למקרים הללו אינו עצם קיומו של פגם, אלא השפעתו על הצדקת ההעמדה לדין או על הגינות ניהול המשפט. גם כאשר נפל פגם, יש לבחון את עוצמתו ואת הסעד המתאים.

אכיפה בררנית והגנה מן הצדק: מתי היחס השונה הופך לפסול?

אכיפה בררנית היא אחד הביטויים המוכרים של הגנה מן הצדק. נניח שבאותו אירוע השתתפו כמה אנשים, אך כתב אישום הוגש נגד אחד מהם בלבד. כדי לבסס טענה של אכיפה בררנית, אין די באמירה ש"אחרים עשו אותו דבר". יש לברר אם מדובר במקרים דומים מבחינת הראיות, התפקיד באירוע, חומרת המעשים, העבר הרלוונטי ושיקולי התביעה.

ייתכן שלהבדל בהחלטות יש הסבר ענייני: נגד אדם אחד יש ראיות מספיקות, ונגד האחר אין; אחד היה מעורב במעשה מרכזי והאחר במעשה שולי. במקרים כאלה עצם הפער אינו מוכיח אכיפה פסולה.

לעומת זאת, כאשר מתקבלת תמונה של יחס שונה ללא הצדקה עניינית בין מקרים דומים, עשויה להתעורר טענה ממשית לפגיעה בעקרון השוויון. בפסיקה הובהר שאין הכרח להראות שמי מטעם הרשות פעל מתוך כוונה זדונית; בנסיבות מתאימות גם טעות או רשלנות שהובילו להפליה עשויות להיות רלוונטיות.

כדי לבחון טענה כזו נדרשים, ככל שניתן, נתונים על מקרים דומים, על מדיניות האכיפה ועל השיקולים שהובילו להחלטה. אין מדובר בטענה שכדאי להעלות על סמך השערה בלבד.

הלכת בורוביץ: כיצד בית המשפט בוחן טענת הגנה מן הצדק?

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ קבע בית המשפט העליון מבחן תלת-שלבי, המשמש עד היום לבחינת הטענה.

בשלב הראשון בית המשפט מזהה את הפגמים שנפלו בהתנהלות הרשויות ובוחן את עוצמתם, במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם.

בשלב השני נבחנת השאלה אם ניהול ההליך חרף הפגמים יגרום לפגיעה ממשית בעקרונות הצדק וההגינות. כאן נשקלים, בין היתר, חומרת העבירה, עוצמת הראיות, מידת הפגיעה בזכויות הנאשם, נסיבות פעולת הרשות והאינטרס הציבורי בבירור האישום.

בשלב השלישי נשאלת השאלה מהו הסעד המתאים. גם לאחר שנמצא פגם משמעותי, על בית המשפט לבדוק אם ניתן לתת לו מענה מתון ומידתי יותר מאשר ביטול כתב האישום כולו.

המשמעות מעשית: מציאת פגם אינה סוף הבדיקה. לעיתים דווקא השלב השלישי הוא שמכריע אם האישום יבוטל, יתוקן או ימשיך להתברר תוך מתן סעד אחר.

האם אפשר לבטל כתב אישום בשל הגנה מן הצדק?

כן. ביטול כתב אישום הוא אחת התוצאות האפשריות של קבלת הטענה, אך הוא אינו הסעד היחיד ואינו ניתן באופן אוטומטי.

בית המשפט רשאי, בהתאם לדין ולנסיבות, להורות על תיקון כתב האישום או על ביטול האישום. בפסיקה הוכרה גם האפשרות לתת ביטוי לפגם בדרכים אחרות, ובמקרים מתאימים אף במסגרת גזירת העונש.

לכן, השאלה הנכונה אינה רק "האם נפל פגם?", אלא "איזה סעד דרוש כדי להתמודד עם הפגם?". כאשר ניתן לשמור על הגינות ההליך באמצעי מתון יותר, ייתכן שבית המשפט יעדיף אותו על פני ביטול מלא.

מי שמבקש ללמוד על דרכים נוספות להביא לסיום האישום יכול לקרוא גם על ביטול כתב אישום. אלה הליכים וטענות שיכולים להיפגש, אך אינם זהים.

האם הגנה מן הצדק מחייבת להוכיח שהנאשם חף מפשע?

לא. זו הבחנה מרכזית בין הגנה מן הצדק לבין טענות הנוגעות לראיות התביעה.

כאשר ההגנה טוענת שהאשמה לא הוכחה מעבר לספק סביר, היא מתמקדת בשאלה אם הראיות מוכיחות את ביצוע העבירה. טענת הגנה מן הצדק מתמקדת בפגיעה בהגינות ההעמדה לדין או בניהול ההליך. במקרים מסוימים ניתן לטעון את שתי הטענות במקביל, אך יש להפריד ביניהן ולהציג את הבסיס העובדתי לכל אחת.

גם ביטול אישום בשל הגנה מן הצדק אינו זהה בהכרח לזיכוי לאחר הכרעת דין. יש משמעות לשאלה באיזה שלב ובאיזו החלטה הסתיים ההליך.

מתי צריך להעלות טענת הגנה מן הצדק?

ככלל, נכון לבחון את הטענה כבר בתחילת המשפט, לאחר קבלת חומר החקירה ולפני שהתיק מתקדם לשמיעת ראיות. העלאתה בשלב מוקדם מאפשרת להציג לבית המשפט את הפגם ואת הסעד המבוקש בזמן שבו ניתן עדיין לתת לו מענה יעיל.

עם זאת, לפי סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי, אי-העלאת טענה מקדמית בתחילת המשפט אינה מונעת, ככלל, העלאתה בשלב מאוחר יותר. אין לבלבל זאת עם טענות מקדמיות מסוימות שלגביהן החוק קובע מגבלות מיוחדות.

לעיתים בסיס הטענה מתגלה רק בהמשך, לאחר קבלת חומר נוסף או במהלך חקירת עדים. גם אז יש לבחון מתי וכיצד להעלות אותה, ולא להניח שכל פגם שנחשף יביא לביטול ההליך.

מה צריך להראות לבית המשפט כדי לבסס הגנה מן הצדק?

טענה משכנעת צריכה להציג עובדות, ולא רק תחושה שהתביעה נהגה בחוסר צדק. יש להצביע על ההחלטה או הפעולה הבעייתית, על החומר התומך בטענה ועל הקשר בין הפגם לבין הפגיעה הנטענת.

כאשר הטענה היא לאכיפה בררנית, יש לבחון מקרים בני השוואה ולהבהיר מדוע ההבחנה ביניהם אינה עניינית. כאשר מדובר בשיהוי, יש להראות מה גרם העיכוב ומה נגרע מיכולת הנאשם להתגונן. במקרה של אובדן ראיה, יש להבהיר את חשיבותה ואת הנזק שנגרם בשל היעדרה.

במקרים המתאימים ניתן לבקש עיון בחומרים רלוונטיים או להעלות טענות דיוניות הנוגעות לקבלתם, בהתאם למסלול המשפטי המתאים. לכן, בדיקה מסודרת של חומר החקירה ושל רצף ההחלטות בתיק היא תנאי חשוב לגיבוש הטענה.

מה ההבדל בין הגנה מן הצדק לבין עיכוב הליכים פליליים?

אלה שני מסלולים משפטיים נפרדים. הגנה מן הצדק היא טענה המועלית בפני בית המשפט הדן בתיק, ונוגעת לפגיעה מהותית בעקרונות הצדק וההגינות בניהול ההליך או בהגשת האישום.

לעומת זאת, עיכוב הליכים פליליים הוא מנגנון סטטוטורי נפרד שבמסגרתו מוסמך היועץ המשפטי לממשלה, בתנאים הקבועים בחוק, לעכב את ההליכים לאחר הגשת כתב אישום. ההבדל חשוב גם מבחינת הגורם המוסמך, השיקולים והתוצאה המשפטית.

שאלות ותשובות על הגנה מן הצדק

האם אפשר לבטל כתב אישום בשל אכיפה בררנית?

כן, במקרים המתאימים. אולם יש להראות יחס בלתי שוויוני בין מקרים דומים ללא הצדקה עניינית, ולבחון אם הפגיעה מצדיקה ביטול או סעד אחר.

האם חייבים להוכיח שהתביעה פעלה בזדון?

לא בהכרח. הפסיקה הכירה באפשרות שגם טעות או רשלנות של הרשות עשויות לבסס טענה, כאשר התוצאה פוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק וההגינות.

האם כל מחדל חקירה הוא הגנה מן הצדק?

לא. יש לבחון את טיב המחדל, עוצמתו והשפעתו על זכויות הנאשם ועל הגינות המשפט. לעיתים המחדל רלוונטי דווקא למשקל הראיות וליצירת ספק סביר.

האם ניתן לטעון להגנה מן הצדק לאחר תחילת ההוכחות?

כן. סעיף 151 לחוק מאפשר ככלל להעלות טענות מקדמיות גם בשלב אחר של המשפט, אך חשוב לבחון את העיתוי ואת נסיבות המקרה.

האם קבלת הטענה פירושה שהנאשם זוכה?

לא בהכרח. ביטול כתב אישום מכוח הטענה אינו זהה תמיד לזיכוי לאחר בירור האשמה. יש לבדוק מה נקבע בהחלטה ומהו הסעד שניתן.

האם הגנה מן הצדק מתאימה לכל תיק פלילי?

לא. הטענה מתאימה לתיקים שבהם קיימת תשתית עובדתית לפגם מהותי בהתנהלות הרשויות ובהגינות ההליך, ולא רק מחלוקת רגילה על מהימנות העדים או על אשמת הנאשם.

הוגש נגדך כתב אישום וקיים חשש לפגם בהתנהלות הרשויות?

החלטה להעלות טענת הגנה מן הצדק מחייבת לבחון את התיק כולו: חומר החקירה, ההחלטות שהתקבלו בעניינם של מעורבים אחרים, מועדי הפעולות שננקטו והאפשרות שנגרמה פגיעה ממשית בזכויות הנאשם.

עו"ד ברוך גדע, יוצא פרקליטות מחוז חיפה, מייצג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים בכל רחבי הארץ. ההיכרות עם עבודת רשויות התביעה מסייעת לבחון את הבסיס להעמדה לדין, לאתר פגמים רלוונטיים ולגבש קו הגנה בהתאם לנסיבותיו של כל תיק.

ניתן להתקשר למשרד בטלפון 055-660-1981, או להשאיר פרטים ונחזור אליך תוך זמן קצר.